חולים עם סוכרת מסוג 1 (T1DM) תלויים באינסולין. זיהומים מגבירים את העמידות לאינסולין ובכך מגבירים את הצורך באינסולין.
עוד בעניין דומה
קבוצת אנדוקרינולוגים מ-Rush University Medical Cente בשיקגו פרסמה בכתב העת המדעי The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מקרה נדיר של חולה עם T1DM וזיהום חמור שגרם להפחתה בצורך באינסולין לאחר תחילת הטיפול ב-micafungin (אנטי פטרייתי).
בת 29 ממוצא היספני בעלת היסטוריה ידועה של T1DM ארוכת שנים, לא מאוזנת, התייצגה לביקורת במרפאה בשל החמרה בדיספניה ודיספגיה. בבדיקתה נמצאה דלקת רקמות נמקית (necrotising faciitis) באיזור הצרביקלי עם הרחבה לתוך בית החזה. היא עברה מספר ניתוחי debridement יחד עם אנטיביוטיקה רחב היקף וטיפול אנטי פטרייתי.
בקבלתה התייצגה עם סוכרת בלתי מאוזנת עם המוגלובין A1C של 13.4%. בהתאם לצפוי, דרישות האינסולין שלה גדלו בהדרגה בעקבות החמרה בזיהומים, הזנה בזונדה וניתוחים רבים.
לאחר התחלת טיפול ב-micafungin, מעכב חזק של 1,3-β-D glucan synthase inhibitor, הדרישה לאינסולין ירדה לאפס במשך 48 שעות. מיד לאחר הפסקת micafungin ועם המעבר לחומרים אנטי פטרייתים אחרים, דרישת האינסולין גדלה חזרה לרמת הבסיס שלה.
הרופאים מדגישים כי זהו תיאור מקרה לא שכיח של ירידה בדרישות האינסולין בחולה עם T1DM בקורלציה עם מתן micafungin וכי המנגנון של hypoglycemia micafungin-Induced עדיין לא הובן ותואר.
בעבר תועד בספרות הרפואית מתן של מינון פומי של 1,3-β-D glucan להקטנת רמות הגלוקוז בדם באופן משמעותי על ידי עיכוב הביטוי של טרנספורטר נתרן-גלוקוז 1 (SGLT1) ברירית המעי. הרופאים מציעים כי ייתכן שבמנגנון זה micafungin עשויה לעכב תפקוד SGLT-1 ובכך להקטין את דרישות האינסולין בחולה עם T1DM.
מקור: