מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין אמפתיית העוסק בטיפול ראשוני (בין אם אחות או רופא) ושכיחות מחלות קרדיווסקולריות (CVD) ותמותה מכל הסיבות במטופלים עם סוכרת 2.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה במזרח אנגליה, נכללו 867 מטופלים שנמצאו חיוביים בסקר לסוכרת מסוג 2. החוקרים עקבו אחרי מטופלים אלה לתקופה ממוצעת של 10 שנים עד 31.12.2014 במחקר האנגלו-דני-הולנדי לטיפול אינטנסיבי בקרב אנשים עם סוכרת שזוהתה בטיפול הראשוני (ADDITION) – ניסוי קמברידג'.
12 חודשים לאחר האבחון, המטופלים העריכו את אמפתיית המטפל ואת חוויותיהם מהטיפול בסוכרת במהלך השנה שקדמה להם באמצעות שאלון מדידת ייעוץ ואמפתיה יחסית (CARE). ציוני CARE חולקו לקבוצות עיקריות.
התוצאים העיקריים היו אירועי CVD (תרכובת של אוטם שריר הלב, צנתור, קטיעה לא טראומטית, אירוע מוחי ואירוע CVD קטלני) ותמותה מכלל הסיבות שנרשמו לראשונה והתקבלו מחיפושים אלקטרוניים ברשומת הרופא הכללי, מרשמים לאומיים ורשומות בית החולים. יחסי סכנה (HR) הוערכו באמצעות מודל קוקס שהותאמו למשתנים מתערבים רלוונטים. ניסוי ADDITION – קמברידג' רשום כ-ISRCTN86769081.
מתוך 628 משתתפים עם ציון CARE,י120 (19%) חוו אירוע CVD ו-132 (21%) מתו בזמן המעקב. במודל מרובה המשתנים, בהשוואה לקבוצה עיקרית הנמוכה ביותר, ציוני אמפתייה גבוהים יותר היו קשורים לסיכון נמוך יותר לאירוע CVD (למרות שנתון זה לא הגיע למשמעות סטטיסטית) ולתמותה מכלל הסיבות (HR לקבוצה האמצעית והגבוהה ביותר, בהתאמה: 0.49; רווח בר סמך 95%, 0.27-0.88, ערך P שווה ל-0.01 ו-0.60;, רווח בר סמך 95%, 0.35-1.04, ערך P = 0.05).
חוויות חיוביות של המטופלים מאמפתיית המטפל בשנה שלאחר אבחנת הסוכרת עשויות להיות קשורות לתוצאות קליניות טובות ארוכות טווח. יש צורך בעבודה נוספת כדי להבין אילו היבטים של תפישת המטופלים את האמפתיה עשויים להשפיע וכיצד לשלב הבנה זו בחינוך ובאימון המטפלים.
מקור:
Dambha-Miller, H. et al. (2019) Annals of Family Medicine doi: 10.1370/afm.2421