זיהום תולעי ידוע כבעל השפעה על יכולת התגובה של תאי T ו-B בשחפת לטנטית (LTBI). החוקרים בחנו את האקטיבציה, הפולריזציה והתפקוד של מונוציטים אנושיים שבודדו מתוך משתתפים עם שחפת לטנטית, כאשר ל-25 מהם היה זיהום משני של Strongyloides stercoralis ול-25 הנותרים לא היה זיהום משני.
עוד בעניין דומה
המידע שאספו החוקרים הראה שנוכחות של זיהום S. stercoralis היתה קשורה להימצאות רמות נמוכות יותר של מונוציטים אשר ביטאו CD54 CD80, CD86 עם או בלי אנטיגן של מיקובקטריום בהשוואה למדידות שנעשו בדגימות נטולות זיהום משני עם S. stercoralis.
לעומת זאת, זיהום עם S. stercoralis היה קשור לרמות גבוהות יותר של מונוציטים דמויי M2, אשר זוהו על ידי כך שביטאו CD206 ו-CD163. למונוציטים ממשתתפים שהיו חיוביים ל-S. stercoralis היתה יכולת מופחתת לעשות פגוציטוזה או לחמצן (respiratory burst) בעקבות גירוי עם אנטיגן של מיקובקטריה או עם LPS וביטאו בצורה פחות טובה IL-1β, TNF-α, IL-6 ו-IL-12.
החוקרים מצאו כי טיפול דפיניטיבי ב-S. stercoralis הוביל לנרמול של תפקוד המונוציטים שישה חודשים לאחר הטיפול. תאי T ממשתתפים שהיו חיוביים ל-S. stercoralis הדגימו רמת פעילות נמוכה יותר עם ובלי גירוי של אנטיגן מיקובטריום.
החוקרים מסכמים כי המידע שנאסף הראה כיצד זיהום משני של תולעים במצב של שחפת סמויה הוביל לפגיעה באקטיבציה של מונוציטים, לשיפור בפולריזציה של M2 ולפגיעה בפעילות מונוציטים. כמו כן מציינים החוקרים שהמידע שנאסף הראה שזיהום משני של תולעים שינה את התגובה החיסונית בשחפת סמויה.
מקור: