מטרת המחקר הייתה לבחון את היארעות סרטן שד ושרידות כוללת של נשים חולות בסרטן שחלות הנושאות מוטציה בגן ל-BRCA1/2 על מנת להעריך את הסיכון ובעקבות זאת לבנות תכנית מיטבית עבור טיפול מניעתי ו/או מעקב.
עוד בעניין דומה
במחקר כללו מידע מתיקים רפואיים של 502 נשים נשאיות של מוטציות בגן BRCA1/2 שאובחנו בסרטן שחלות בין השנים 2000 ו-2018 משבעה מרכזים רפואיים בישראל וממרכז נוסף בניו-יורק. את המידע ניתחו באופן רטרוספקטיבי לצורך זיהוי מקרים של סרטן שד. המידע אותו ניתחו כלל; מידע דמוגרפי, סוג המוטציה בגן BRCA, שיטות מעקב, תזמון אבחון סרטן שד ורקע משפחתי של סרטן.
גיל המטופלות הממוצע בעת האבחנה של סרטן שחלות עמד על 55.8 (טווח של 23.9-90.1) שנים. אצל כשליש מהנבדקות (31.5%) היה רקע משפחתי של סרטן שד, ואצל כ-17.1% נמצא רקע של סרטן שחלות. רוב המטופלות (67.3%) היו ממוצא אתני יהודי-אשכנזי, 72.9% היו נשאיות למוטציה בגן BRCA1. תוצאות המחקר הדגימו כי תחלואה בסרטן שד הקדימה את האבחנה בסרטן שחלות עבור 17.5% מהמקרים, ואילו רק בעבור 6.2% מהנשים האבחנה בסרטן שד הגיעה לאחר אבחנה בסרטן שחלות. ב-2.2% מהמקרים הייתה אבחנה בו זמנית של שניהם.
בקרב הנשים שחלו קודם בסרטן שחלות הזמן החציוני שעבר מהאבחנה בסרטן שחלות ועד אבחנה בסרטן שד עמד על 46 (טווח של 11-168) חודשים. בקרב נשים שאובחנו בו בזמן בסרטן שד ושחלות (n=31); 83.9% היו נשאיות למוטציה ב-BRCA1, ויתר 16.1% היו נשאיות למוטציה ב-BRCA2. לא דווחו על מקרי תמותה מסרטן שד. לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בשרידות הכוללת בין קבוצת הנשים שאובחנו בסרטן שחלות בלבד לעומת נשים שאובחנו בסרטן שד לאחר שאובחנו בסרטן שחלות.
מסקנת החוקרים הייתה כי ההיארעות הנמוכה של סרטן שד לאחר סרטן שחלות בנשים נשאיות למוטציה בגן BRCA1/2 מציע כי מעקבים תקופתיים הינם מספיקים עבור מניעת סרטן שד בנשים אלו, ואין צורך בביצוע ניתוח מניעתי.
מקור: