מפאת חוסר בתורמי לב ושיפור התוצאים עם משאבת לב בחדר שמאל (LVAD), עולה השאלה, האם כדאי לטפל במטופלים נבחרים עם אי ספיקת לב מתקדמת ע"י LVAD כאלטרנטיבה להשתלת לב.
עוד בעניין דומה
במחקר זה ניסו לבדוק האם בקרב חולים עם אי ספיקת לב מתקדמת, אסטרטגיית טיפול ב-LVAD מקושרת לשיפור דומה בשרידות לזה של אלו הממתינים להשתלת לב עם או בלי LVAD.
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, מותאם זיקה זה, נעשה ניתוח נתונים לגבי מושתלי לב ומושתלי LVAD, שנמשך ארבע שנים.
במחקר השתתפו 8,281 מטופלים בסך הכל. למרות התאמת ציון הזיקה, 3,411 מהמטופלים אשר קיבלו טיפול ייעודי ב-LVAD נטו להיות מעט מבוגרים יותר מאשר 3,411 מהמטופלים אשר חיכו להשתלת לב (64.0 שנים [טווח בין רבעוני, 55.0-70.0 שנים] לעומת 60.0 שנים [טווח בין רבעוני, 54.0-65.0 שנים], p<0.001). למרות זאת, לא היה הבדל משמעותי בין המינים (2,701 גברים [79.2%] לעומת 2,648 נשים [77.6%] p=0.13).
אסטרטגיית הטיפול על ידי השתלת לב נקשרה לשרידות טובה יותר לאחר חמש שנים מזו של טיפול ייעודי ב-LVAD (יחס סיכונים, 0.42, 95% רווח בר-סמך, 0.38-0.46). יתרון השרידות נקשר להשתלת לב (יחס סיכון מותאם לתלות בזמן של סטטוס ההשתלה, 0.27, 95% רווח בר-סמך, 0.24-0.32).
החוקרים מסכמים כי השתלת לב עם או בלי טיפול "גשר" ב-LVAD קשורה לשרידות טובה מזו של טיפול יעודי ב-LVAD על פני חמש שנים בקרב מטופלים מותאמים קלינית. ניסיון שיפור הטכנולוגיה של LVAD, יחד עם מחקרים פרוספקטיביים השוואתיים, יוכלו אולי לשפר טכנולוגיה זו בהמשך.
מקור:
Lala A. et al. (2020), JAMA Cardiology In Press