מטרת המחקר היתה לתאר את המאפיינים הקליניים של אבני כליה זיהומיות (Struvite stones) ולקבוע את הגורמים המנבאים הטרום ניתוחיים לאלח דם אצל מטופלים עם אבנים זיהומיות שעוברים ריסוק אבני כליה מלעורי (PCNLי– percutaneous nephrolithotomy).
עוד בעניין דומה
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שכלל מטופלים שעברו PCNL בין אפריל 2011 למרץ 2018. החוקרים השוו את המידע של מטופלים עם אבנים זיהומיות מול מטופלים עם אבנים שאינן זיהומיות לאחר התאמת ציוני נטייה. בהמשך, קבוצת המטופלים עם האבנים הזיהומיות חולקה לתת קבוצות לצורך אנליזה נוספת לפי הגדרה אלח דם-3: קבוצה של מטופלים עם אלח דם וקבוצה של מטופלים ללא אלח דם.
לאחר התאמה מבוססת גיל, מין, BMI ומספר צינורות הגישה (Access tracts), החוקרים ביצעו אנליזה השוואתית שהראתה שאבנים מסוג Staghorn וציון גבוה יותר ב-Guy's stone score נראים לעתים קרובות יותר אצל מטופלים עם אבנים לא זיהומיות (n=97), בזמן שהיסטוריה של ניתוח להוצאת אבנים מדרכי השתן (56.70%), טיפול אנטיביוטי רחב טווח לפני הניתוח (53.61%), תרבית שתן חיובית לפני הניתוח (55.67%) ואלח דם לאחר הניתוח (35.05%) היו נפוצים יותר בקרב מטופלים עם אבנים זיהומיות (n=97) (כל ה-P values < 0.05).
בנוסף, 18 מטופלים (18.56%) הציגו זיהום בשתן (Bacteriuria) עם חיידקים עמידים למספר תרופות (MDR – multidrug-resistant).
באמצעות אנליזה רב משתנית החוקרים הראו שהימצאות של זיהום MDR בשתן לפני הניתוח (יחס הסיכויים: 3.203 ; P= 0.043) וקריאטינין מוגבר בדם (יחס הסיכויים: 3.963 : P= 0.010) הם גורמי סיכון בלתי תלויים לאלח דם. החוקרים השתמשו בשני הפקטורים על מנת לבנות נומוגרם לניבוי הסבירות של אלח דם. הנומוגרם כויל היטב והדגים יכולת הבחנה בינונית (אינדקס התאמה: 0.711).
החוקרים הסיקו כי יש קשר מובהק בין מטופלים עם אבנים זיהומים לבין סיכון מוגבר לחזרה של האבנים ולאלח דם לאחר הניתוח. בנוסף, הם מצאו כי זיהום MDR בשתן לפני הניתוח הוא גורם מהימן לניבוי אלח דם.
מקור:
Gao, X. et al. (2020) World Journal of Urology 38,1.