למרות השכיחות וההשלכות הפוטנציאליות על האם והיילוד, הספרות המקצועית בנוגע לעובי של מי השפיר מוכתמים במקוניום (MSAF) והשפעת עובי זה על תוצאות הילודים היא מועטה, מיושנת יחסית ונשענת על גודל מדגם קטן יחסית.
עוד בעניין דומה
קבוצת גינקולוגים מבית החולים וולפסון בחולון פרסמה החודש עבודה מקיפה שנועדה לבדוק אם רמות עובי שונות של MSAF מתואמות עם תוצא שלילי ביילודים.
החוקרים ערכו מחקר קוהורט רטרוספקטיבי בו נבדקו הרשומות הרפואיות ותרשימי הילודים של כל הנשים ההריוניות בלידות יחיד (סינגלטון), שבוע 37 + 0/7 יום, בין התאריכים 10/2008 ל-7/2018.
הקבוצה חולקה לפי רמת המקוניום שדווחה במהלך הלידה לארבע קבוצות: ברור (קבוצת C), מקוניום קל (קבוצת LM), מקוניום ביניים (קבוצת IM) ומקוניום כבד (קבוצת HM).
תוצאי היילודים כללו לפחות אחד מהבאים: דם עורק טבור pH ≤ 7.1, אלח דם, צורך בעירוי דם, צורך בפוטותרפיה, תסמונת מצוקה נשימתית, תסמונת שאיפת מקוניום, צורך בתמיכה אוורור מכני, נקרוטיזינג אנתרוקוליטיס, דימום תוך רחמי, אנצפלופתיה איסכמית היפוכסית, leukomalacia periventricular, התקפים, היפוגליקמיה, היפותרמיה ומוות.
פרמטרים רציפים הושוו בעזרת מבחן אנובה או קרוסקאל וואליס, ומשתנים קטגוריים לפי מבחן חי-ריבוע או מבחן מדויק פישר, לפי הצורך. רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית בוצעה על מנת לנטרל השפעת משתנים מערבים או מערפלים אפשרית.
בסך הכל נבדקו 24,445 לידות (C-20,185, LM-1074, IM-2736, HM-450). תוצאה שלילית של ילודים מורכבים היתה נפוצה יותר עם הגדלת עובי MSAF. בניתוח רב משתנים, IM ו-HM נקשרו באופן עצמאי לתוצא לידה שלילי.
הרופאים מסכמים כי דרגת עובי המקוניום היא גורם הקשור באופן עצמאי לתוצא לידה שלילי.
מקור: