מטרת המחקר היתה לבחון את ההשפעה של מתן תוספים הורמונאליים סביב מהלך ניתוח על אנגיוגנזה פריאורטראלית לאחר ניתוח במקרים שבהם מתקיים היפוגונדיזם. החוקרים בדקו רקמות צינור שופכה אשר נדגמו מחולדות מסורסות אשר צרכו מנות טסטוסטרון או אסטרוגן ועברו ניתוח בצינור השופכה, והשוו אותן לרקמות אשר נדגמו מחולדות אשר לא קיבלו טיפול הורמונאלי ולחולדות אשר לא היו מסורסות כלל.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו 48 חולדות אשר חולקו לארבע קבוצות:
1. חולדות לא מסורסות (NC, קבוצת ביקורת).
2. חולדות מסורסות (C) ללא טיפול הורמונלי.
3. חולדות מסורסות אשר טופלו עם טסטוסטרון (T) .
4. חולדות מסורסות אשר טופלו עם אסטרדיול (E).
חצי מכל קבוצה עבר ניתוח אורטרופלסטי (S) בעוד החצי השני היווה קבוצת ביקורת. באמצעות אימונוהיסטוכימיה, החוקרים מדדו צפיפות כלי דם (סמן אנדותליאלי CD31), רמת ביטויי קולטן אנדרוגנים AR ,TIE-2 וקולטן אסטרוגן GPER1.
תוצאות המחקר הראו כי וסקולריות כלי הדם לאחר הניתוח היתה מוגברת בתורה משמעותית בעקבות מתן אסטרוגן וטסטוסטרון חליפיים (TC לעומת TS: 8.92% לעומת 10.8%, p<0.001, EC לעומת ES: 7.66% לעומת 8.73%, p=0.009) כמו בחולדות אשר לא עברו סירוס (NCC לעומת NCS: 5.86% לעומת 8.19%, p<0.001).
לעומת זאת, בהיעדר הורמונים, ביטויי CD31 הופחת משמעותית לאחר הניתוח (CC לעומת CS: 3.62% לעומת 2.76%, p=0.003). הביטוי של CD31 נמצא בקורלציה משמעותית עם הביטויי של AR, TIE-2 ו-GPER1 מה שהצביע על קשר מכניסטי.
לסיכום, על פי תוצאות המחקר טיפול הורמונלי חליפי עם טסטוסטרון או אסטרוגן הוביל להגברת הוסקולאריות הפריאורטראלית אצל חולדות היפוגונאדאליות אשר עברו ניתוח אורטרופלסטי בהשוואה לחולדות היפוגנאדאליות אשר לא קיבלו טיפול הורמונלי.
על פי החוקרים, תוצאות אלה עשויות להצביע על כך שטיפול הורמונלי עם טסטוסטרון אצל גברים היפוגונאדאליים לפני ניתוחים בצינור השופכה עשוי להיות מהלך נכון.
מקור:
Emily Yura Gerbie et. al (2021) DOI: https://doi.org/10.1016/j.urology.2021.01.034