ניתן להפחית את ההיארעות של מקרי שבץ באמצעות סקירה ושליטה על גורמי סיכון. הקווים המנחים הקיימים כיום קובעים כי מניעה ראשונית של שבץ נמצאת תחת אחריות של הרפואה הראשונית, עם זאת, מחקרים מראים שבפועל זה לא תמיד עובד כך.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי הייה לחקור ולתאר מאפיינים של הנימוקים של רופאי המשפחה סביב נושא סקירת גורמי הסיכון והמניעה ראשונית בקרב מטופלים המצויים בסיכון גבוה לשבץ.
החוקרים בחרו לבצע מחקר איכותני המבוסס על גישה של תאוריה מעוגנת בשדה (grounded theory) על מנת לחקור את התחום המתואר. החוקרים אספו מידע באמצעות ראיונות במסגרת קבוצות מיקוד והמידע נותח בהמשך בשיטה של השוואת קבועים. במחקר השתתפו עשרים ושניים רופאי משפחה שחולקו לארבע קבוצות מיקוד.
הממצאים הראו שרופאי המשפחה חווים קשיים בתעדוף המטופלים בעלי אורח חיים לא בריא והם תיארו כי אין שיטה מסודרת, מה שמקשה על קבלת ההחלטות שלהם בנוגע למטופלים עם גורמי סיכון לשבץ. כמו כן, תוצאות המחקר הראו כי קיים מחסור בשיטות סקירה סיסטמתיות להערכת הסיכון. המשתתפים במחקר תיארו כי חוסר זמן ומערכת החזר ההוצאות הם גורמים המעכבים את הרפואה המונעת.
החוקרים הסיקו כי יש צורך בגישה יותר פעילה, שקופה וסיסטמתית שתתמקד בחלוקת הזמן של הרופא ובמערכת החזר ההוצאות על מנת לשפר את הרפואה המונעת במסגרת הרפואה הראשונית. ממצאי המחקר מציעים כי באמצעות פיתוח של שיטות וגישות חדשות כמו כלים דיגיטליים לקבלת החלטות קליניות והטמעה של צוותים רב מקצועיים, ניתן יהיה לשפר את איכות המניעה הראשונית של מקרי שבץ.
מקור:
Patomella, A.H. et al. (2018) BMC Family Practice 19,190.
תגובות אחרונות